בפסק דין תקדימי שניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה ביום 6.2.2013, בעניין עב"ל 33417-10-12 פליציה גורה נ' המוסד לביטוח לאומי, נקבע כי מגורים בבית אבות אינם שוללים בהכרח זכאות לגמלת סיעוד, וכי דיירת אשר מתגוררת בדיור מוגן ב"מחלקת תמיכה" בבית אבות תהיה זכאית לגמלת סיעוד כיוון שלא מדובר ב"מחלקה סיעודית".
פסק דין זה הפך את החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בתיק ב"ל 16690-01-12 (השופטת הדס יהלום).
עובדות המקרה
המוסד לביטוח לאומי החליט לשלול את גמלת הסיעוד מהמערערת, אישה בת 94, המתגוררת משנת 2007 בדיור מוגן בבית האבות "יוליאנה" בהרצליה, הנמצא תחת פיקוח משרד הרווחה. במקביל למעבר למגורים בבית האבות, הגישה המערערת תביעה לגמלת סיעוד למוסד לביטוח לאומי, במסגרתה ציינה כי היא מתגוררת במחלקת התמיכה של בית האבות, ולא במחלקה הסיעודית. בתחילה, אושרה תביעתה של המערערת ושולמה לה קצבת סיעוד עד לשנת 2011, אז הודיע לה המוסד לביטוח לאומי כי בית האבות בו היא מתגוררת מוגדר כמוסד סיעודי ולפיכך שהותה בו שוללת את זכאותה לגמלה.
פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב
כנגד קביעת המוסד לביטוח לאומי הוגשה על ידי המערערת תביעה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. המערערת טענה כי המוסד לביטוח לאומי הכיר כבר בשנת 2007 בטענתה ששהייה במחלקת תמיכה אינה נחשבת לשהייה במוסד סיעודי, ולפיכך יש לראות בה כזכאית לגמלת סיעוד.
בית הדין דחה את טענת המערערת וקבע כי שהיית המערערת באגף התמיכה נחשבת לשהייה במוסד סיעודי, היות והוא נמצא באגף הסיעודי ולא באגף הדיור המוגן, ומיועד לקשישים הזקוקים למידת מה של סיעוד (בהלבשה, רחצה וכדומה). עוד ציין בית הדין האזורי כי הקביעה האם המקום הינו בגדר "מוסד סיעודי" לא תיעשה בהתאם ליכולות המבוטח השוהה בו, אלא לפי הקריטריונים של המקום. לכן קבע בית הדין האזורי בעניין זה, שמאחר והמחלקה בה שוהה המערערת מפוקחת על ידי משרד הרווחה וממוקמת באגף הסיעודי, מדובר ב"מוסד סיעודי" ומשכך נשללת זכאותה לגמלת סיעוד.
הערעור לבית הדין הארצי לעבודה
המערערת ערערה על פסק הדין האמור לבית הדין הארצי לעבודה, אשר הפך את החלטת בית הדין האזורי ופסק כי המערערת זכאית לגמלת סיעוד. בית הדין הארצי נימק את החלטתו בכך שבנסיבות המקרה ובהתאם לסוג השירות שניתן לקשישים השוהים באגף התמיכה, יחד עם העובדה שקיימת מחלקה סיעודית נפרדת בבית האבות, אין לראות באגף התמיכה כ"מחלקה סיעודית". בית הדין הארצי הוסיף וציין, כי על המוסד לביטוח לאומי לבחון כל מקרה לנסיבותיו, שכן לא כל קשיש המתגורר בדיור מוגן או בבית אבות הנמצא תחת פיקוח משרד הרווחה נחשב סיעודי. בבתי אבות שבפיקוח מתגוררים גם קשישים עצמאיים, ולפיכך אל לו למוסד לביטוח לאומי לשלול באופן גורף זכאותם של מבוטחים לגמלת סיעוד, אלא לבחון תחילה האם המבוטח אכן שוהה במוסד סיעודי או במחלקה סיעודית.
באשר למערערת, ציין בית הדין הארצי כי היא מנהלת חיים עצמאיים עם תמיכה קלה בלבד, שכן היא צלולה, מתהלכת באופן עצמאי עם הליכון בבית האבות, ויש לה יחידת דיור פרטית באגף התמיכה (בדומה לדיור באגף "דיור מוגן"). לפיכך, חייה של המערערת דומים בעיקרם למגורים בדיור מוגן ולא במחלקה סיעודית, שכן הם מאפשרים לה לשמור על חיים עצמאיים באופן יחסי ולהיזקק לסיוע חלקי בלבד. לפיכך, אין לשלול את זכאות המערערת לגמלת סיעוד.